שוב דז'ה וו או איך התאכזבתי בועידת מפלגת העבודה (Déjà vu All Over Again)

The Hebrew text is followed by an English translation

השתתפתי בועידה של מפלגת העבודה והתאכזבתי – זו הועידה הראשונה במתכונת מלאה עם שלי àיחימוביץ' כיו"ר המפלגה. בתור תומך של שלי שעבד קשה במשך חצי שנה על מנת להביא אותה לנצחון בפריימריז קיוויתי לחידוש, התרוממות רוח, חזון, משהו. לא היה כאן כלום. כן הייתה ישיבת ועידה טיפוסית של מפלגת העבודה. מפלגת מפאי בהתגלמותה. חזרה לעתיד. רטרו. לקחו את דוד ליבאי, סוס מלחמות ותיק שמכיר את כל השטיקים ויכול ללמד גם שועלים כמו עמיר פרץ שיעור אחד או שניים ונתנו לו לנהל את הועידה. יאמר לזכותו של ליבאי שהוא יודע איך להשחיל לך את זה ככה שאתה גם חושב שזה בסדר. בקיצור, יושבת הראש נאמה נאום סטנדרטי לחלוטין, קצת טייקונים, קצת חברתי, קצת כלכלי, קצת סוציאל-דמוקרטי, קצת נגד ביבי, קצת בעד עיני, חצי מילה על מדיני (שלא יגידו..), משהו מינורי לחלוטין. מדינת ישראל נמצאת היום באחת התקופות הקשות של ההיסטוריה הקצרה שלה, מפלגת העבודה אמורה להוות אלטרנטיבה שלטונית וזה מה שיש ליו"ר המפלגה להגיד ?

אחר כך דיבר עמיר פרץ, נכנס בעיני (שהיה נוכח באולם), גרם למהומה לא קטנה אך בגדול דיבר דברי אמת על ההסכם השערורייתי בין מפלגת העבודה להסתדרות. הבעיה עם עמיר שיש לו חמאה על הראש. הטפות מוסר מעבריין אנטי-דמוקרטי סידרתי כמוהו, מה גם שהוא חתם על ההסכם המקורי עם ההסתדרות שמהווה בסיס להסכם החדש, לא שוות הרבה.  עכשיו הוא רואה את האור ? לגמרי במקרה בדיוק שזה מתאים לו פוליטית, גם מול עיני וגם מול שלי ? אחר כך דיבר פואד – מה שאני זוכר מנאומו זה שהוא אמר לביבי בפגישה עמו שמפלגת העבודה תהיה המפלגה השנייה בגודלה בבחירות הבאות לכנסת. אני בתמימותי חשבתי שאנחנו רוצים להיות המפלגה הגדולה בבחירות הבאות. לא מספיק שיושבת הראש כל הזמן מורידה ציפיות אז עכשיו פואד בעקבותיה ? אם זה ממשיך כך לא נהיה אפילו המפלגה השלישית בגודלה. ודבריו של בוזי' ? אין טעם להרחיב את הדיבור. כמובן, אחרי שכל החשובים (ושלושה פחות חשובים) דיברו, נסגר הדיון במסגרתו היה ניתן להשמיע נאומים (והייתה רשימה ארוכה של חברי מפלגה שרצו לדבר). כמובן הצביעו על הקטע של ההשתקה וכמובן היא התקבלה ברוב גדול. ככה זה במפלגה דמוקרטית. מתכננים את ההצבעה אחרי הדיון – הדיון מתארך, אנשים רוצים ללכת הביתה, מישהו בכיר מגיש הצעה לסדר, מקיימים הצבעה והדיון נסגר. עכשיו יש זמן לקיים את ההצבעה שהייתה אמורה להתקיים רק בסוף הדיון.

לא יודע איך הרגישו הצעירים שהשתתפו בועידה, היו לא מעט, צעירים שהגיעו למפלגה עם שלי יחימוביץ' . הם אמורים להיות ההבטחה הגדולה של המפלגה. אני רק יכול להגיד שאני הרגשתי ממש, אבל ממש לא טוב. שלי באה למפלגה כהבטחה גדולה: אישה דעתנית, אמיצה, לא לוקחת שבויים. היה לה קארט בלאנש לעשות מה שהיא רוצה עם המפלגה ובמפלגה. הייתה כאן הזדמנות לשינויים דרמטיים וכולם היו מקבלים אותם בשמחה או לפחות הבנה. אבל לא. לשלי יש את הקטע האנכרוניסטי – היא רוצה מה שהיה בעבר. המפלגה של פעם. היום זה לא מתאים. היא צריכה לדעת את זה. היא גייסה את רוב התומכים שלה באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט.  היום לא מתגעגעים למפלגת מפאי. מתגעגעים לדמוקרטיה אמיתית. רוצים להשפיע, לא להיות כלים בתיאטרון מאורגן היטב. זה לא יעבוד לאורך זמן. המחאה החברתית לא תצטרף למפלגת העבודה אם אין בה דמוקרטיה אמיתית. אם אין בה דמוקרטיה אמיתית היא גם לא תהווה אלטנרטיבה לשלטון ותקום מפלגה אחרת.

Déjà vu All Over Again

I participated in the recent Labor Party Congress and was disappointed – this was the first full party congress under the leadership of Shelly Yechimovic as chairperson. As a supporter who worked hard for half a year to help her to victory in the primaries,  I was hoping for renewal, high spirits, vision, something. Nothing of the sort. There was just a typical Labor Party conference. A real MAPAI clone. Back to the future. Retro.

They took Prof. David Libai, an old warhorse who knows all the shtiks and can even teach old foxes like Amir Peretz a lesson or or two and let him preside over the congress. It could be said in Libai's favor that he knows how to stick it to people in a way that even they think it's O.K.

In short, the chairperson (Shelly) gave a totally standard speech, a little on tycoons, a little social, a little economy, a little social-democratic, a little against Bibi, a little for Eini, half a word on the Peace Process (to avoid undue criticism…), something totally minor. The State of Israel is today in one of the most difficult periods of it's short history, the Labor Party is supposed to present an alternative to the government and this is what the chairperson had to say ?

Next in line to speak was Amir Peretz and he attacked Histadrut chief Ofer Eini (who was present in the hall), causing quite a ruckus but mainly spoke the truth about the scandalous agreement between Labor and the Histadrut Trade Union. The problem with Amir is that his checkered past as a serial violator of democratic rules and his involvement in the original deal with the Histadrut which served as a blueprint for the present one, makes it difficult to relate to his criticism seriously. Now he sees the light ? Coincidentally, just when it suits him politically both vis-a-vis Eini and Shelly ?

Next to speak was Fuad Ben Eliezer – what I remember from his speech was that he told Bibi in a recent meeting that Labor will be the second largest party in the Knesset following the coming elections. And I thought we were trying to be number one. Is it not enough that Shelly Yechimovic continuously lowers expectations, now Fuad follows suit? If this keeps going we won't even be the third largest party in the Knesset. And what did Herzog have to say ? Nothing much to write home about. And naturally, after the bigwigs had their say (and three speakers of lesser stature), the discussion which was supposed to give party members the opportunity to voice their opinion (there was a long list of people who had signed up to speak) was closed. Naturally this silencing was voted upon and, not surprisingly, passed with a large majority. This is the way it works in a democratic party.  According to the program, the vote was planned to take place after the discussion – when the discussion ran on for too long and people wanted to go home, someone from among the bigwigs submitted a motion to stop the discussion and vote. A vote was called instantly on the motion and, not surprisingly, it passed. Now there was time to vote, instead of waiting for the end of the discussion.

I don't know how the many young people who were present and who were brought into the party by Shelly Yechimovic must have felt. They are supposed to be the great promise of the party. I only can say that I felt really bad. Shelly came to the party as a great promise: An opinionated woman, courageous, taking no prisoners. She had a free hand to do what she wanted with the party and in the party. There was an opportunity for major and dramatic changes and all of them would have been received with applause or at least understanding. But no. Shelly has this anachronistic side to her, she wants what was in the past. The party that was. Today, that doesn't cut it. She has to know that. She is the one who recruited most of her followers through the internet and social networks. None of them miss the MAPAI party of the old days. They miss true democracy. They want to influence, they don't want to be part of a carefully staged theater production. This won't work over time. The public protesters will not join Labor if there is no true democracy in the party. If there is no democracy , Labor will not be an alternative to the present government and another party will be formed.

 

להפיל את הממשלה וטוב שעה קודם Bring Down the Government, the Sooner the Better

The Hebrew text is followed by an English translation

כל התחכמות או ניסיון לחפש ניסוחים או טענות לגבי פעילות זו או אחרת של הממשלה אינם נותנים מענה למצוקה האמיתית – ממשלת נתניהו פועלת בניגוד גמור לאינטרסים של מדינת ישראל בכל התחומים במובן של קיימות המדינה (sustainability) . בנושא החברתי ? רק זה מה שמטריד אותנו ? למה אנחנו עדיין ממתינים ? מה הממשלה עוד חייבת לעשות על מנת לשכנע אותנו שהיא פסולה להנהיג את המדינה ? שהיא תביא לאסון של ממש ? להרעיל את הבארות באמת ? לסגור את העיתונות ולא רק להשתלט עליה ? לגרש אזרחים ערבים באלפים ? לבנות את בית המקדש השלישי על הר הבית? מה יהיה המתניע שמשכנע את הציבור שלנו שעכשיו הממשלה הגזימה וצריך לצאת לרחוב ?

אני בתחושה שאם אנחנו ממתינים, המעשה הבא של נתניהו כבר עלול להעביר אותנו לשלב שכל התנגדות ציברית מאוחרת מידי. לדוגמה, התקפה יזומה על איראן או פעולה נוספת בעזה עליה כבר רמז הרמטכ"ל בני גנץ. שתי פעולות אלה (וכל אחת מהן לחוד) יכולות בקלות להביא עלינו משבר מתמשך שלא יגמר למשך שבועות, חודשים או אף שנים. המצב הכלכלי יהיה הבעייה הקטנה אז.

ממשלת ישראל צועדת לעימות או כבר נמצאת בעימות בכל תחום – בתחום הפלסטיני, גם מול עזה וגם מול הרש"פ – לא מעבירים לרש"פ את הכנסותיהם ממיסים. זה מפריע למישהו ? חודשים ארוכים הטענה שלנו הייתה, בין היתר, שאין טעם להסכם עם הרש"פ כי עזה לא כלולה. עכשיו, שהרש"פ סוגרת עניין עם חמאס בעזה, הטענה היא כי אי אפשר לסגור עם הרש"פ כי היא בשיתוף פעולה עם חמאס בעזה. בקיצור אי אפשר לסגור עמנו כי אנחנו, או ביתר דיוק, ממשלת ישראל ממש לא רוצה.

מול החברה האזרחית הממשלת בעימות באמצעות חקיקה כאשר מחד פוגעים בעיתונות החופשית ומאידך מנסים לצמצם את חופש הפעולה של בתי המשפט או את עצמאותם של השופטים. מול הרפואה הציבורית הממשלה נלחמת ברופאים – מי שמע פעם על חוזה עבודה שתחום ל-9 (תשע שנים) ?? ללא כל קשר למה כתוב בהסכם, הרי ברור לחלוטין שזה לא קביל ומישהו כאן טעה. לא בטוח שהייתה כאן טעות בתום לב אך טעות הייתה ויש לתקן אותה ולא לטעון ש"הסכמים לא פותחים". כל בר דעת, כולל בעלי השכלה משפטית מבינים שניתן לפתוח הסכם כאשר הוא איננו עומד במבחן המציאות.

בתחום הכלכלי הממשלה ממשיכה להלחם בציבור על ידי צמצום, אם לא ביטול חלק ניכר מהמלצות ועדת טראטנברג שגם כפי שהן, אם בכלל, עונות על חלק קטן של הצרכים בלבד. בדידות בינלאומית שמעתם ? היחסים עם טורקיה, עם ארה"ב, צרפת, גרמניה ומדינות נוספות, כולן או במצב קשה או במצב של חוסר אימון הדדי. אופוזיציה ? חודשים ארוכים ציפי לבני בקושי פתחה את הפה. יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' יודעת להלחם, יודעת לגייס ציבור, יודעת לעשות מהומה באמת. אם זה לא עכשיו אז מתי בדיוק ?

אולי יש כאן מקום לפרפרזה של האמירה של הכומר נימולר: כשצמצמו את חופש הפרט לא אמרתי כלום כי בחופש שלי לא פגעו. כשהסתירו את הנשים מהתמונות בציבור בירושלים הסתדרתי עם זה כי אני לא אישה וגם לא גר בירולשים. כשפגעו ברופאים ובעובדי הקבלן לא יצאתי לרחוב כי אני לא רופא ולא עובד קבלן. כשרוצים לשלוח את החיילים לעזה שוב לא הגבתי כי אין לי ילדים בקרבי ולחמאס בטח מגיע מכה או שתיים. כשרוצים לתקוף באיראן אין לי הרבה מה להגיד, הרי מי יודע, אולי האיראנים באמת רוצים להפיל עלינו פצצת אטום ? כשעצרו את תשלומים שמגיעים לרשות הפלסטינאית לא אמרתי כלום כי אבו מאזן באמת לא בסדר. כשהפסיקו לאפשר לרבני צוהר לחתן זוגות צעירים, לא עשיתי מזה עניין כי הילדים שלי כבר נשואים. כשרוצים לקטוע את הסיוע מחו"ל לארגונים תומכי זכויות אדם לא עשיתי כלום כי אני לא ארגון תומך זכויות אדם ואף פעם לא קבלתי כסף מחו"ל. ואת הסוף אתם יודעים לבד….

Bring Down the Government, the Sooner the Better

All efforts to be sophisticated or attempts to seek formulas or excuses regarding this or the other actions of this government do not provide solace to the true distress – the Netanyahu government is acting against the best interests of the State of Israel across the board regarding sustainability of the country. The social realm ? That is what worries you ? What are we still waiting for ? What does the government still have to do to convince us that it is unfit to run the country ? To bring about a real catastrophe ? To really poison the wells ? To close down the newspapers and not only to control them ? To kick out Arab citizens by the thousands ? To build the 3rd temple on the Temple Mount in Jerusalem ? What will be the trigger that will convince our public that this time the government really has gone over the top and we have to go out into the streets ?

I have the feeling that if we wait , the next deed by the Netanyahu government may already bring us into a situation where public resistance will be too late. For example, initiating an attack on Iran or another major incursion into Gaza which was already intimated by the Chief of Staff, Benny Gantz. Both of these actions (and each one separately) could easily bring about a long term crisis which could go on for weeks, months or even years. In that case, the economic situation may be the smaller of our problems.

The government of Israel  is going into confrontation or is already in confrontation in every area – vis-a-vis the Palestinians, both in Gaza and in the Palestinian Authority. For weeks we withheld their income from custom duties. Did that disturb anyone ? For months, the Government of Israel claimed, among other claims, that an agreement with the Palestinian Authority is useless since Gaza will not be part of the deal. Now that the Palestinian Authority is closing ranks with Hamas the claim is that an agreement is impossible because of the cooperation with Hamas in Gaza. In short, it's impossible to close a deal with us because we, or more exact, the Government of Israel, really doesn't want to close.

The government is in confrontation with the civil society through legislation that on one side harms the media and on the other side tries to limit the freedom of action of the courts or the indpendence of judges. It confronts public medicine by fighting the doctors – who has ever heard of an employment contract with a 9 year term ?? Without going into what is written in the contract it is patently obvious that this is unacceptable and somebody made a mistake. This may not have been an innocent mistake but it definitely was a mistake which has to be corrected and the claim that "contracts cannot be renegotiated" is mute. Any reasonable person, including one with a legal education understands that is is possible to renegotiate a contract that does not reflect reality.

In the economic realm, the government continues to fight the public by limiting implementation if not cancelling a large part of the recommendations of the Trajtenberg committee which as is, if at all, only dealt with a small part of the real needs.

Did you hear about our international isolation ? Relations with Turkey, with the U.S., with France, Germany and other nations are at worst in bad shape or at best we suffer from a serious lack of credibility. And the opposition ? For months now, Tzippi Livni, has barely opened her mouth. The chairperson of the Labor Party, Shelly Yechimovic knows how to fight , knows how to recruit the public, knows how to really kick up a fuss. If this is not the time, when is ?

This may be the time to paraphrase the words of the German Pastor Niemöller: When they limited personal freedoms I didn't say anything because my freedoms were not affected. When they started to remove women from public advertisements in Jerusalem I didn't resist since I am not a woman and I don't live in Jeruslaem. When they started to harm the doctors and the work contractors I didn't protest since I am neither. When they wanted to send soldiers into Gaza again, I didn't do anything since my kids are not in combat units and Hamas probably deserves another blow or two. When they wanted to attack in Iran I didn't have much to say, who knows, maybe the Iranians really want to drop a nuclear bomb on us. When they stopped the custom payments to the Palestinian Authority I didn't say a thing since Abu Mazen is really at fault. When they stopped letting the Rabbis from Zohar officiate at weddings I didn't make a big fuss since my kids are already married. When they wanted to cut foreign donations to NGOs supporting human rights I didnt do a thing since I am not an NGO and I never received a donation from foreigners. You all know how the end goes on this story…

 

 

ההזדמנות של מפלגת העבודה (Labor's Opportunity)

The English translation follows the Hebrew text

הזדמנות – הזדמנות זאת המילה שיושבת הראש שלי יחימוביץ' מרבה להשתמש בה בהופעותיה בתקשורת. “ניתנה לנו הזדמנות". אכן ניתנה למפלגת העבודה הזדמנות. אני שמח על כך שאחרי שנים במדבר ניתנה למפלגת העבודה הזדמנות. אבל למה ניתנה ההזדמנות ? שלי יחימוביץ' עומדת על כך, לא, מתעקשת על כך שניתנה לה ההזדמנות להוביל אג'נדה שמכילה את הנושא החברתי/כלכלי בלבד. Continue reading