נתניהו, אוייב היהודים ? Netanyahu, enemy of the Jews

The Hebrew text will be followed by and English translation

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא חושד בראש הממשלה נתניהו שבכוונתו לפגוע ביהודים אך בהתחשב בתוצאות מדיניותו עד עכשיו, והוא כבר בתפקיד מספיק זמן, בהחלט ניתן להגדיר אותו כאוייב היהודים.

מדיניותו למשך שלוש תקופות כהונתו, אם הפסקות קטנות, הייתה מלאת עימותים: מול הרשות הפלשתינית, מול החמאס, מול ממשל ארה״ב, מול מדינות אירופה ובמידה מסויימת גם מול יהודי התפוצות, במיוחד בארה״ב. רק לאחרונה הוא גרם שם לנזק קשה לתמיכה במדינת ישראל, תמיכה  שבאופן מסורתי הייתה, עד להתערבותו, דו-מפלגתית bi-partisan). כמו כן הוא גרם לחיכוך רב בין הארגונים היהודים באר״ב אותם ערב בסכסוך שלו עם ממשל אובמה.

נתניהו וממשלתו ניהלו באופן עקבי מדיניות חד-צדדית שהובילה לעימות ישיר עם בני ברית וחברים של מדינת ישראל והקשו עליהם להמשיך ולתמוך בנו. סירובו להמשיך את תהליך השלום אלא אם הפלשתינים יעמדו בכל התנאים שלו וגישתו התוקפנית באופן כללי, גרמו לכך שבגדה המערבית ובמזרח ירושלים יש עכשיו אלימות בלתי פוסקת בעצימות נמוכה (שלרוב לא מודווחת). כמו כן היה צורך לצאת לשני מבצעים אלימים במיוחד ברצועת עזה, השני בקיץ 2014. מבצע ״צוק איתן״ בעצמו והקורבנות האזרחיים הרבים שנגרמו בצד הפלשתיני תרם רבות להתגברות האנטי-שמיות באירופה.

החיכוך הרב שנגרם על ידי נתניהו השפיע לא רק על ידידנו ובני בריתנו בעיקר באירופה, אלא גם על הקהילות המוסלמיות באירופה שגם כך נמצאים במשבר על רקע אירועים במז״ת אליהם למדינת ישראל אין כל קשר. קהילות יהודיות רבות באירופה נמצאות תחת לחץ הולך וגובר מהאסלם הקיצוני וחלקם, אלה בצרפת, בלגיה ודנמרק כבר ספגו התקפות כטלניות. אנטישמים ותיקים וחדשים כאחד מעודדים מאוד על ידי הרוחות האנטי-ישראליות שמופצות על ידי האסלם הקיצוני ותנועות שמאל קיצוניות, בין היתר על רקע האלימות הישראלית המתמשכת נגד הפלשתינים כאשר אין כל אופק מדיני לשיפור המצב.

על רקע זה, רוב הישראלים יגידו ש״ישראל הינה המקום היחידי בעולם בו יהודים יוכלו להרגיש בטוחים״. הם יגידו כך בלי למצמץ גם אחרי ששמעו את נתניהו אומר בפעם המי יודע כמה שהגרעין האיראני הינו איום קיומי  על מדינת ישראל (ועל העם היהודי, לא פחות) ושהרקטות של חזבאללה בצפון ושל חמאס בדרום מסכנות את כולנו. שלא נדבר על דעאש. חלק גדול מהיהודים שעוזבים בימים אלו את אירופה או בכוונתם לעזוב מבינים את המציאות היטב – פחות משליש עוזבים למדינת ישראל. הם עוזבים למדינות אחרות כי ישראל עדיין המדינה המסוכנת ביותר ליהודים בעולם: יותר יהודים נהרגים בישראל בגין היותם יהודים מאשר בכל מקום אחר. מה שיותר גרוע, כל עוד נתניהו ראש הממשלה אין כל תקווה לשיפור המצב.

נתניהו, במשך 9 שנות שרותו כרוה״מ היה התורם העיקרי למצב זה. הוא מנצל כל התקפת טרור נגד יהודים בעולם על מנת לעודד את יהודי התפוצות לקום ולעלות ארצה. הוא נשמע כמו המושיע הגדול אך בפועל, באמצעות מדיניות העימותים שלו מול הפלשתינים שלא משאירה תקווה לאופק מדיני, הוא חושף את העולים לסכנות גדולות יותר מאשר מאיימות עליהן בארצות מוצאם. כפי שנראה בחודשים הקרובים, אם נתניהו לא יוחלף בבחירות הקרובת, בהעדר אופק מדיני אנחנו נראה הדדרדרות הולכת וגוברת של המצב הכלכלי בארץ.

נתניהו, באופן טרגי, הפך לאוייב קשה של היהודים, גם בארץ וגם בתפוצות. את המדינה הוא מבקש להפוך לאתנוצנטרית כאשר אזרחיה היהודיים יחייו בחיכוך מתמיד עם אזרחיה הלא יהודיים הכנועים, אלה שעדיין נסבלים כאן כאשר האפליה נגדם, רשמית ובלתי רשמית, גוברת כל הזמן. בתפוצות, מדיניותו החד-צדדית והבלתי מתחשבת במדינות הידידותיות גורמות לעוינות של האוכלוסיות המקומיות נגד הקהילות היהודיות וגם ממשלות ואליטות ידידותיות מושפעות מכך לרעה. הלאומנות של נתניהו היא הגורם שמרתיע יהודים רבים בתפוצות שדוגלים בדמוקרטיה ליברליות יותר.

נתניהו בגישתו המוטעית והפרנואידית הפך את עצמו לאוייב העם. אני מופתע שהקהילה החרדית, רגישה בדרך כלל כאשר נוצר מצב שלא יהודים עושים עליהום על היהודים איננה מרימה את קולה ומזהירה את הציבור לפני הסכנות שבהמשך הליכה בדרכו של נתניהו. כל בר דעת חייב לדעת שמדינת היהודים לא יכולה להמשיך בדרך זו. כל בר-דעת, חוץ מנתניהו.

Please don’t get me wrong – there is nothing further from PM Netanyahu’s mind than to cause damage to the Jewish people but judging by the outcome so far, and he has held the job for a while, he certainly would qualify with flying colors to be called an enemy of the Jews.

Netanyahu’s policies during his three terms of service, with minor interludes, have largely been confrontational: Confrontations with the Palestinian Authority, with Hamas, with the United States, with Europe  and to some extent with diaspora Jewry as well, in particular in the US where he just recently caused major damage to the traditionally bi-partisan support for Israel and considerable friction among Jewish organizations who were drawn into his fray with the Obama administration.

He and his government have consistently pursued unilateral policies that flew in the face of our friends and allies and made it more and more difficult for them to continue and support Israel. His refusal to continue the peace process with the Palestinians unless all our conditions have been met and his generally aggressive stance have resulted in almost uninterrupted low level violence in the West Bank and East Jerusalem (which is mostly underreported) and two major conflagrations vis-a-vis Gaza the second one last year. “Protective  Edge” and the large amount of civilian casualties it caused in Gaza in the summer of 2014 has by itself been a key contributor to the recent rise in anti-Semitic activity in Europe.

The constant friction that Netanyahu instigates has had an impact not only on our friends and allies but on the Muslim communities in Europe as well, communities which are on edge as it is, among other reasons as a result of the fighting in different areas in the Middle East not connected with Israel. Jewish communities in Europe have come under considerable pressure from Muslim radicals and some, notably in Belgium, France and Denmark have been subjected to lethal attacks. Anti-semites, old ones and new ones as well, have been tremendously encouraged by the anti-Israel mood that is fanned by radical Muslims and left-wing movements alike and fueled, among other things, by unabated Israeli violence against Palestinians with no horizon for improvement in sight.

On this background, most Israelis are likely to say that “Israel is the only place in the world where Jews can feel safe”. They say so without batting their eyelids, even after listening to PM Netanyahu warning us for the umpteenth time that the Iranian nuclear program is an existential threat to Israel (and the Jewish people, no less) and that Hizbollah’s rockets in Lebanon and those of Hamas in Gaza are a threat to everybody’s life and property. Not to talk about ISIS. And many of the Jews that are leaving Europe understand the reality – less than a third of those who leave come to Israel. They go elsewhere because Israel is still the most dangerous place for Jews in the world – more Jews are killed here because they are Jewish than in any other country in the world. And what is worse, under Netanyahu there is no hope for anything better.

And Netanyahu in his accumulated nine years in office has been the major contributor to this state of affairs. He pounces on any terror attack against Jews abroad to encourage disapora Jews to pick up and leave, to Israel. He sounds like the great saviour but what he really does, because of his confrontational policies with the Palestinians which leave Israel without a political horizon, he exposes the Jews that come to Israel to greater dangers than they encountered in their countries of origin. And as we will see in the coming months, unless Netanyahu is replaced in the upcoming elections, the lack of political horizon will soon be reflected in a deteriorating economic situation.

Netanyahu, tragically, has become a terrible enemy to Jews in Israel and in the diaspora as well. In Israel he is making a considerable effort to create an ethnocentric nation state whose Jewish citizens are likely to live in constant discord with those minorities who refuse to cower and are still suffered here while discrimination against them, official and not, is only increasing. For diaspora Jewry, Netanyahu’s unilateral policies that completely disregard the requests by many allies and friends increase the enmity not only of the local non-Jewish populations against Jews in their countries but also that of their governments and elites. His chauvinism is a powerful turn-off for most of the diaspora Jews who cherish a more liberal kind of democracy.

Netanyahu in his misguided, insular and paranoid approach has truly become an enemy to his own people. I am surprised that the Charedi community which frequently is highly sensitive to situations where non-Jews start to gang up on the Jews hasn’t spoken up and warned of the dangers of continuing on his path. Anybody in his right mind must know that the Jewish state cannot continue like this.  Anybody but Netanyahu.