יושבת הראש, מה יהיה ?

The Hebrew text is followed by an English Translation

שלי יחמוביץ' מכהנת כשלושה חודשים כיו"ר מפלגת העבודה. היא נבחרה לתפקיד ברוב משמעותי. הרבה אנשים, בתוך המפלגה ומחוצה לה קיוו שהיא תוכל לחולל שינוי של ממש במפלגה שעמדה לפני שקיעה סופית.

כל יום שעובר מלמד כי תקווה זו, ככל הנראה לא תתממש. במקום להזניק את המפלגה, להוביל אותה ולקבוע עובדות בשטח, עובדות שתחייבנה את המפלגה לדרך חדשה, דמוקרטית יותר, היא עושה בדיוק את ההיפך וצוללת לתוך הבוץ של העסקנות. שם היא תקועה, עד היום. הברית הלא כל כך קדושה עם עופר עיני הופכת לנטל כי היא מנציחה, לעת עתה, מחוייבויות כלפי ההסתדרות והאינטרסים שלה שאינן מתיישבות עם האינטרסים של מפלגת העבודה שאמורה לייצג את כולם, לא רק את הוועדים החזקים. חוסר פעילות כלשהי מול מגזר המיעוטים שממתינים לזיק של תקווה מהמפלגה, העדר כל מאמץ רציני מצד היו"ר כלפי נושאי חוץ ובטחון בתקופה בה נושאים אלו מרכזיים בהוויה היומית של מדינת ישראל, כל אלה מתחברים להתנהלות די שטחית גם בנושאי הדגל של היו"ר, נושאי חברה וכלכלה. לא יתכן שכל העיסוק שלה יתמקד בתספורות שהטייקונים עושים לנכסי הציבור או לפגיעה במקומות עבודה כתוצאה מהכשלים של טייקון זה או אחר. אלה נושאים חשובים, ללא ספק אך שלי יחימוביץ' איננה סתם חברת כנסת שצריכה להתספק בהופעות קצרות בתקשורת בה היא בשתי דקות אומרת את כל הדברים הנכונים.

שלי יחימוביץ' היא יושבת הראש של מפלגה לאומית שחייבת להציג אג'נדה שלמה מול הציבור כבר עכשיו, אלטרנטיבה כוללת של ממש למדיניות הבלתי אפשרית של הממשלה הנוכחית שפוגעת בציבור, במערכת היחסים של מדינת ישראל עם העולם ובמה לא. היא חייבת להציג חזון אמיתי לעתיד טוב יותר. לעת עתה, שלי יחימוביץ' איננה מספקת את הסחורה והזמן אוזל.

אני לא רוצה להכנס לניתוחים מה הן הסיבות לכך שיו"ר המפלגה מסרבת לפרוץ קדימה בעיתוי שממש משווע לאלטרנטיבה אמיתית לשלטון נתניהו אך אין לי כל ספק שהעובדה שבמידה רבה היא פועלת לבדה תורמת לכך. אומנם יש ליו"ר עוזרים אך לרוב מדובר בחברי מפלגה צעירים שמשרתים אותה ועוזרים לה בפעילות היום יומית. לפי מיטב ידיעתי אין לה "מטבחון" של יועצים, צוות אסטרטגי, אנשים בעלי שיעור קומה שיכולים להגיד ליו"ר את האמת, שיכולים לאתגר אותה ולא רק לקבל את שקול דעתה. ההחלטה האחרונה להגיש הצעת חוק לקיצור תקופת הצינון של בכירי מערכת הבטחון היא דוגמה לכך. לא סביר שיו"ר מפלגה מגישה כזאת הצעה ללא התייעצות מקיפה, גם עם מוסדות המפלגה. לא בטוח שיש צורך לכנס את המוסדות אך לפחות יש מקום להתייעץ עם חברי מוסדות, לא רק עם התומכים שלה. הנאמר לעיל נכון כמובן אלא אם מדובר ב"ספין"…

בינתיים שלי יחימוביץ' כמעט לא מפספסת הזדמנות לפגוע בתדמית שלה כמחוללת שינוי. הדבר חמור כי מדובר בפגיעה נוספת בהמשך של שורה של פגיעות באימון הציבור בתהליך הפוליטי והדמוקרטי בארץ. לא מעט ממצביעי שלי יחימוביץ' בפריימריס הם אנשים שהיו קרובים לאובדן תקווה בתהליך הדמוקרטי. שלי יחימוביץ' – התחילי לחולל שינוי עכשיו לפני שזה מאוחר מידי.

Shelly Yechimovic, what will be ?

Shelly Yechimovic is has been chairperson of the Labor Party for three months now. She was elected to the office by a substantial margin. Many people in the party and outside were hopeful that she would be able to bring about a real change in a party which was on the verge of demise.

As the days pass it becomes apparent that these hopes are not likely to be realized. Instead of jumpstarting the party, leading it and establishing facts on the ground that would commit the party to a new, more democratic path, she does just the opposite and dives into the swamp of petty party politics. There she is stuck, until now. The not so holy alliance with Ofer Eini is turning into a burden as it perpetuates commitments to the Histadrut Labor Union and its interests that do not coincide with those of the Labor Party which must represent all, not only the powerful worker committees. A total absence of an effort to strengthen minorities who are waiting for a glimmer of hope from Labor and no mentionable activities by the chairperson on foreign relations and security in a period where these subjects are central to the daily lives of Israeli citizens, join together with a rather shallow handling of chairperson's standard bearers, social and economic issues. It is unreasonable that all she deals with are haircuts to public assets dished out by tycoons or the impact on unemployment of the actions of this or that tycoon. By all means, these are important subjects but Shelly Yechimovic is not a run of the mill Member of Knesset who has to limit herself to short appearances in the media where she says all the right things in two minutes.

Shelly Yechimovic is the chairperson of a national party that must present a full agenda to the public already now, a total alternative to the impossible policies of the present government that harm the public, damage our relations with the world and what not.

She must present a real vision for a better future. At this time, Shelly Yechimovic doesn't deliver and time is running out.

I don't want to speculate on the reasons for the chairperson's refusal to charge ahead at a time which screams for a real alternative to Netanyahu's government but there is no doubt in my mind that much has to do with the fact that she largely operates on her own. While she has several aides, most of them are youngsters who support her daily activities.To the best of my knowledge she has no "kitchen cabinet" of advisors, a strategy team, or some individuals of stature who can tell her the truth and challenge her and not only accept her positions. Her recent decision to propose a law to shorten the cooling off period for high ranking military personnel who want to go into politics is a case in point. It is unreasonable that as head of the party she would not take advice with party members or the various party institutions. Convening the institutions for this would probably not be necessary but at least ranking members should be consulted, not only her supporters. That is, unless this was only a spin.

In the meantime Shelly Yechimovic hardly misses an opportunity to harm her image as an agent for change.This is particularly grave since we are talking about a further erosion of the public's trust in the politcial process and democracy in the country. Quite a few of those who voted for her in the primary elections are people who were close to giving up hope in the democratic process. Shelly Yechimovic, please start initiating real changes now before it is too late.

 

קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הבטחון – טעות Shortening the Cooling-off Period is a Mistake

The Hebrew text is followed by the English translation

לפני מספר ימים הגישה יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', יחד עם ח"כ בוזי הרצוג, הצעת חוק שמטרתה לקצר את תקופת הצינון של בכירים במערכת הבטחון מ-3 שנים אחרי פרישתם לשנה אחת בלבד. על פניה, ההצעה אמורה לאפשר למספר מועמדים פוטנציאלים להצטרף למירוץ לכנסת בבחירות הקרובות. בסבירות גבוהה הכוונה בעיקר לאפשר לרא"ל מיל. גבי אשכנזי להתמודד על מושב בכנסת מטעם מפלגת העבודה.

שלי יחימוביץ', מכל האנשים, מייצגת את הצורך להתמקד בנושאים אזרחיים/כלכליים/חברתיים. המהלך לפנות עכשיו לאנשי צבא הוא מיותר מכמה סיבות: לא חסרים במפלגת העבודה אנשים בעלי רקע בטחוני, אומנם לא עם פרופיל ציבורי גבוה אך בהחלט אנשי מקצוע שיכולים לעצב ולהציג עמדה מדינית/בטחונית בצורה משכנעת ואמינה. כפי שאני בעצמי כתבתי בבלוג קודם, יש אומנם חשיבות גדולה שמפלגת העבודה תציע גם אג'נדה מדינית/בטחונית אך הדבר לא מחייב גיוס של עוד אלוף או רב אלוף במיל' לשורותיה. כיסוי הנושא על ידי מומחים אזרחיים היה מדגיש את השליטה של הדרג האזרחי על הדרג הצבאי. למשך שנים זרמו אנשי צבא למערכת הפוליטית והשפיעו במידה לא מועטה על הגישה של מדינת ישראל לתהליך השלום ועל ההתנהלות המדינית שלה. אין כל אינדיקציה לכך שריבוי אלופים במיל' בשכבה השלטת של מדינת ישראל שיפרה את איכות השלטון, את תהליך קבלת ההחלטות או את טיב ביצוען. אך ההשלכה החמורה ביותר של החוק הנ"ל, אם הוא יתקבל, הוא שוב פוליטיזציה של הצבא. לצערי הרב נחזור שנית לתקופות בהן קצינים בכירים הציגו את עמדתם או קבלו את החלטתם תוך התחשבות באקלים הפוליטי ובהתאם לקרבתם לתאריך השחרור. האם זה מה שאנחנו רוצים ? האם זה מה שחשוב כעת ?

Several days ago, Labor's chairperson Shelly Yechimovic and Member of Knesset Itzhak Herzog jointly submitted a bill with the aim to shorten the cooling-off period for high ranking personnel in the army and the security services from 3 years to one year. Ostensibly, the passage of this bill would permit several potential candidates to compete for a place on the list of Knesset members in the upcoming elections. Quite likely, it is designed to clear the way for former Chief of Staff Gabi Ashkenazi to participate.

Shelly Yechimovic, of all people emhasized the need to focus primarily on civil economic and social issues. The move to turn to ex-army people at this time is superfluous for several reasons: There is no lack of qualified people with a security background in the Labor party. While they may not have a high public profile, they are nevertheless perfectly suitable to prepare and present a credible diplomatic and security agenda. As I have written in an earlier blog it is indeed important that Labor promote such an agenda but for that it is not necessary to draft another General or two to its ranks. Covering this agenda by civilian experts would indeed emphasize civilian control over the military. For years, ex-army personnel have joined political parties in droves and have had a significant impact on Israel's attitude to the peace process and its politics. There is no indication that the presence of numerous former Generals in the ruling circles did anything to improve the quality of government, the decision making process or their execution. But the worst impact of this bill, should it pass, would be on the army itself. Sadly it would result in renewed politicization of the higher ranks and officers would shape their views or decisions to suit whichever party they favor, depending how close they are to the date of their discharge from service. Is that what we want ? Is that what is important now ?

הם מפחדים (The Fear Factor)

The Hebrew text is followed by an English Translation

המחאה החברתית שהרימה את ראשה בגאווה למשך מספר שבועות נרדמה. פה ושם היא עדיין ערה אך בגדול היא כבר לא מה שהיא הייתה. מה קרה ? המנהיגים שהובילו אותה לא הצליחו לנתב אותה לפסים פוליטיים, לא הצליחו להפוך אותה לתנועה פוליטית רצינית שתתמודד לכנסת על מנת לממש את התקוות והרצונות של הציבור הרחב שתמך בה. למה לא הצליחו בכך ? כי הם פחדו לתת למאבק צביון פוליטי באמת. הרי אתה יכול להיות חברתי וכלכלי כעמותה א-פוליטית, כאילו יש דבר כזה. לכאורה אפשר לנסות לשאוף לשיפור החברה והכלכלה ללא קשר לאופי הממשל גם במשטר דמוקרטי וגם במשטר פחות דמוקרטי. העיקר טוהר השאיפה.

בכך יש כמובן חוסר יושרה אינטלקטואלית.  למה ? כי אופי המשטר קובע את כל המדיניות, לא רק את המדיניות הכלכלית-חברתית. המדינה היא יצור הוליסטי ומדיניות בתחום אחד משפיעה על כל התחומים האחרים. דוגמה פשוטה ? מדינה לאומנית שאינה שואפת להסדרי שלום עם שכנותיה נדרשת להשקיע יותר בתחום הבטחון ועל כן אינה יכולה להרשות לעצמה מערכת רווחה טובה, מפותחת ויקרה גם אם היא חפצה בכך. אותה מדינה לאומנית כמובן גם תתייחס למיעוטים שבתוכה לא בשיוויון אזרחי וכך גם פוגעת בשיוויונם הכלכלי. הכל קשור יחד ולא ניתן להפריד בין הדברים כפי שניסו לעשות זאת מובילי המחאה במאמצם לרתום למאבק את כל הקשת הפוליטית בישראל, לא רק את השמאל השבוי.

גם מפלגת העבודה או לפחות יושבת הראש שלי יחימוביץ' משלה את עצמה שניתן להגיע לשינויים של ממש במציאות החברתית-כלכלית בישראל בלי לדון בצורה ממצה בסוגיות חשובות כמו קביעת גבולות, החברה האזרחית ומעמד הדת במדינה. כל המאמצים להימנע מדיון כזה לא יועילו. מי שלא מתייחס לכל הבעיות של מדינת ישראל בעצם מצהיר שהוא איננו מתכוון לערער על שלטונו של נתניהו למרות שתחת שלטון זה התרחבו עד מאוד הפערים בחברה, נפסקו כל המאמצים להגיע להסדר עם הפלסטינים ונמשכת ההדרדרות במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל.

מי שרוצה להציב אלטרנטיבה לשלטון הקיים חייב להציג אלטרנטיבה הוליסטית. מי  שלא עושה זאת,  בעצם אומר דבר פשוט: אין לי חזון, אני לא רוצה להוביל את המדינה, אני רק רוצה לשפר את המצב החברתי-כלכלי.

האם הציבור יצביע לטובת אלטרנטיבה שנותנת פתרון חלקי ?  התשובה לכך איננה פשוטה. בגדול, רובנו חיים בהדחקה, הדחקה שמאפשרת לנו להמשיך לחיות כאילו הכל בסדר בזמן ש-10 דקות נסיעה מכאן שולטים בעם אחר, יש אפלייה ויש אלימות יום יומית, במידה זו או אחרת. ההדחקה מאפשרת לנו לא לקחת ברצינות את הכרסום המתמשך בזכויות הפרט, חופש הביטוי והעיתונות והפגיעה בעצמאות   המערכת המשפטית. רובנו עסוקים בהישרדות במציאות הכלכלית הקשה של היום או שאבדנו אימון במערכת הפוליטית וביכולתנו לחולל שינוי. אבל עמוק בלב רובנו יודעים את האמת. רובנו יודעים שצריך לטפל בכל, לא רק בתחומים הנוחים יחסית לטיפול כי יש לגביהם הסכמה רחבה בציבור, אם לא במערכת הפוליטית. אך לזה צריך אומץ, מצרך נדיר בזירה הפוליטית של היום. רק למי שיש את האומץ להציע אלטרנטיבה הוליסטית יש לו סיכוי לערער על שלטונו של נתניהו. בינתיים כולם מפחדים.

The Fear Factor

The public protest that raised its head proudly for several weeks has died down. Here and there it remains active but it's not what it used to be. What happened ? The leaders who headed the protest were unable to channel it into politics and did not succeed turning the movement into a political action group that would run for elections to the Knesset in order to realize the hopes and needs of the supporting public. Why didn't they succeed? Because they were afraid to give the struggle a true political color. It is, of course, possible to be in favor of improvements to the economic and social spheres without relating to the nature of the government, both under a democratic or a less democratic regime. The only thing that counts is the purity of the effort.

That view lacks, of course, intellectual integrity. Why ? Because the nature of the regime determines all policy, not only social and economic policy. The state is a holistic construct and policy in one area potentially effects all the other areas. For example, a nationalist state that does not seek accomodation with its neighbors needs to spend more on security and cannot afford a well funded and highly developed social welfare system, even if it wants one. The same nationalist state may also discriminate against its minorities and thus harm their economic standing. Everything is connected and cannot be separated as the leaders of the struggle tried to do in order to get the whole spectrum of the Israeli political scene to join, not only the captive left wing.

The Labor party as well, or at least chairperson Shelly Yechimovic, is deluding herself that it is possible to effect serious change in the social and economic reality in Israel without dealing in depth with important issues like permanent borders, civil society and the status of religion in the country. All efforts to avoid this will prove to be futile. Whoever does not relate to all major problems of the State of Israel declares in reality that he (or she) is not challenging the Netanyahu government despite of the fact that under his government, social gaps have widened considerably, all efforts at an agreement with the Palestinians have essentially been terminated and the deterioration in the international standing of the country continues unabated.

Whoever wants to be an alternative to the existing regime has to present a holistic alternative. If he doesn't do that, it simply means that he has no vision, doesn't want to lead the country and only wants to improve the social and economic conditions.

Will the public vote for a party that only offers solutions to some of the problems ? The answer isn't easy. Most of us live in denial, denial that permits us to live unbothered by the fact that only a 10 minute drive away, another people are kept under military rule, are discriminated against and suffer daily violence to this or that extent. This denial makes it possible to dismiss the ongoing erosion of  personal status, human rights, freedom of expression, and independence of the legal system as not critical. Most of us are busy staying above water under difficult economic conditions or have lost any trust in the political system and in our ability to effect change. But deep down inside, most of us know the truth. Most of us know that we have to deal with all our issues, not only those easy to deal with because they are in public if not political consensus. For that we need courage and courage is in short supply on today's political scene. Only a party that is courageous enough to offer a holistic alternative has a chance to challenge the Netanyahu government. For the time being, everybody is scared to do so.