מי הממונה באמת ? Follow the money

The Hebrew text is followed by an English version

כל שנה מתפרסם דו"ח שכר הבכירים בשרות הציבורי ומתלווים אליו הרמת גבות לגבי אי אלו משכורות נפוחות, בדרך כלל של מספר רופאים או נושאי תפקידים בנמלים או במקום אחר במערכת הציבורית. גם המשכורות של אנשי הביטחון שלנו, הרמטכ"ל והמפכ"ל זוכים להתייחסות ולעתים אף משכורת ראש הממשלה או משכורות השרים וחברי הכנסת, גם אם אלו יחסית לא גבוהות. לעומת הרמטכ"ל שמרוויח כ-75 אלף שקל ברוטו, ראש הממשלה שלנו צריך להסתפק בכ-47 אלף שקל בלבד. אין זה פלא אם כך שאשת ראש הממשלה מנסה לנפח קצת את חשבון ההוצאות של המשפחה…אבל עיני אינה צרה.

רציתי להעיר את תשומת לב הציבור לעובדה מעניינת שמטרידה אותי כבר זמן מה: בשונה מכל המדינות הדמוקרטיות שבדקתי, שבהן הדרג האזרחי הממונה משתכר הרבה יותר מכל נושא תפקיד ביטחוני במדינה, אצלנו המצב הפוך לגמרי. בדמוקרטיות בעולם, ראש המטה הכללי משתכר 30%-80% מראש הממשלה (או הנשיא), כך שההיררכיה מאוד ברורה – הדרג האזרחי לא רק ממונה אלא גם משתכר בהתאם. אצלנו, אנשי הביטחון מרוויחים יותר מ-50% מעל הדרג הממונה. מצב זה הוא הביטוי המובהק לכך שלצה"ל יש מדינה ולא ההיפך. בעל המאה הוא בעל הדעה ולא צריך להתפלא כאשר כל פעם שמישהו רוצה לנגוס בתקציב הביטחון, בסופו של דבר, משום מה זה נגמר בכישלון ומערכת הביטחון מצליחה לקבל יותר ממה שהיה מתוכנן מלכתחילה.

שלא תבינו אותי לא נכון: אינני חושב שצריך לקצץ במשכורות בכירי מערכת הביטחון שמרוויחים את שכרם ביושר. אני חושב שעקרונית לא יעלה על הדעת שהדרג האזרחי הממונה מרוויח פחות. מדובר כאן לא רק בנושא סמלי אלא בנושא ערכי. היום המסר לכולם ברור לחלוטין: ראש המטה הכללי שווה יותר מאשר ראש הממשלה (בלי להיכנס לעניינים של איוש כרגע). מערכת הביטחון שווה יותר מאשר המערכת האזרחית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל בני גנץ

ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל בני גנץ
צילום: AP

צריך לציין שגם יתר המשכורות במערכת הביטחון עולות, בדרך כלל, על השכר המקביל במערכות האזרחיות (מלבד מערכת המשפט אולי ובמקרי קיצון, מערכת הבריאות). זה מצב בעייתי שצריך לתת עליו את הדעת. אין פלא שהיחס של הציבור כלפי מערכת הביטחון רציני יותר מאשר כלפי גורמים אזרחיים מקבילים. הפיתרון הוא פשוט: המשכורת הגבוהה במערכת הציבורית היא משכורתו של ראש הממשלה ו/או נשיא המדינה. כל נושא תפקיד אחר במדינה ירוויח פחות, לפחות במשכורתו הבסיסית. המדינות הדמוקרטיות נוהגות כך. אנחנו משום מה, לא. למה בעצם?

When you want to know where the center of power really is or who in fact is in charge, following the money is usually a good way to start. Every year come January, the Israeli Min. of Finance publishes the list of officials with the highest salaries in the public service. The publication regularly results in a media outcry accompanied by much huffing and puffing over the outrageous salaries paid to a chosen few officials, be it doctors working in the public health system or port pilots who skipper their tugs for one of Israel's state owned ports. Naturally, the list never fails to include Israel's finest, the IDF Chief of Staff and the Police Commissioner and not infrequently it includes the Prime Minister, government ministers and members of the Knesset as well even if the salaries of our elected officials aren't really in the top leagues.

Compared to the Chief of Staff who goes home with roughly 75,000 NIS before tax, PM Netanyahu has to make ends meet with a measly 47,000 NIS. No wonder that Sarah every once in a while sees the need to pad her husband's expense account. But this article isn't just about the money.

What I would like to draw everybody's attention to is a curious fact that has bothered me for quite a while: While all democracies I checked give a clear and substantial  salary preference to the civilians in charge of the military and the police in their countries, Israel does the exact opposite. European democracies and the US will pay their Chief of Staff between 30% and 80% of the salary paid to the Prime Minister or President so the hierarchy is quite clear: The elected cilvilan leadership outranks the military not only in their positions but also in their salary. Here in Israel the top security people pull in more than 50% more than their civilian superiors. This is the clearest indicator that the Israel Defence Forces (IDF) have a country and not the other way around.

Here, just like in most places, the golden rule applies: He who has the gold makes the rules. One shouldn't be surprised then that any attempt to reduce the defence budget will regularly result at best in failure, at worst in an increase over the original budget proposal.

Now please do not misunderstand me: I don't begrudge our best and finest their well earned salaries, they do put their life on the line every once in a while (full disclosure: I get my pension from the defence budget). I just think that in principle, a situation where civilian superiors earn substantially less money than their military subordinates is unacceptable. This is not only an issue of symbolic significance, it is an indication of a skewed value system. The message is clear: The position of the Chief of Staff is worth more than the position of the Prime Minister. Members of the subordinated security apparatus (which includes the IDF, the Mossad and the Shabak) are held in higher regard and compensated better throughout the ranks than their fellow civilian equals and superiors who ostensibly are in charge. Nobody should be surprised then that the public relates to the members of the security apparatus with more reverence than to the civilian officials of equivalent or higher rank and gives their opinions more credit.

The implications of this distortion are serious and are one of the main reasons for the overwhelming power the security apparatus wields in Israel's policy making process, to the detriment of the elected civilian leadership. Paying elected officials higher salaries than that of their subordinates in the security apparatus will go a long way in resolving this problem. Doing so will not only save the country a lot of money by making it possible to trim the defence budget but also rectify the present imbalance between the civilian and the security establishment. All other democracies do it that way, they know why.