ועידת מפלגת העבודה – התרשמות Impressions from Labor's Congress

The Hebrew text is followed by an English translation

כפעיל ותיק במפלגה לא היו לי ציפיות מיוחדות מועידת המפלגה ביום ה' האחרון – לאאהבתי את השינויים שהוצעו בתקנון – הם מהווים פגיעה אמיתית בדמוקרטיה. הרגשתי גם לא נוח עם הצביעות של ההנהגה אשר ויתרה על זכותה לצרף צירים נוספים לועידה אחרי שצרפו את מי שרצו לצרף. ידעתי גם, שכמו תמיד, בקשות ההנהגה תעבורנה בהצבעה כי לצערי הרב זו דרכן של ועידות מאז ומתמיד. השאלה היא אף פעם לא באמת האם ההחלטות תתקבלנה או לא, אלא איך. האם ברוב גדול ? האם צריך לספור באמת (נדיר ביותר) ? מה האוירה ? איך הנאומים, מי מגיע ומי לא ומי קם באמצע והולך בזעם ?

הפעם היו כמה קטעים שלא ראיתי בעבר – נתחיל בסטנדרטי – הנאום של איתן כבל היה צפוי וגם אם אני מסמפט אותו אישית לא ברור למה צריך לדחות שוב בחירה של לשכה חדשה כאשר מי שכבר נותר מהלשכה הקודמת (אלה שטרם הלכו לעולמם..) נמצא שם כ-10 שנים (!). גם קשה לי עם הצביעות של כבל שמגלה רגישות רבה לשינויי תקנון מהסוג שהוא היה שותף להם כמזכ"ל כאשר היו"ר היה אהוד ברק. הנאום עבר בשלום. אחריו הגיע ח"כ אראל מרגלית שהתלהב (למה הוא צועק כל הזמן ?) ומשום מה רצה שנדבר על הפקת לקחים בעקבות הבחירות. מצטער, וועידה של שעתיים וחצי היא לא פורום להפקת לקחים. אני לא מבין את חברי הסיעה שבאים אלינו, אל החברים עם דרישות שלמעשה הם יכולים בעצמם לקדם היטב במסגרת הסיעה. הנואם הבא, דני זמיר יצא לקהל עם אמירות קשות בלתי ניתנות להסבר – איש יקר, מחנך עם רקורד מרשים, כיצד נפל בנושא רגיש כל כך ? טוב, אז עכשיו כולנו ערסים, גם זה משהו. אהבתי את הנאום של המזכ"ל כי חיליק אמיתי, גם אם הוא לא צודק. חיליק מחבק ומאחד גם אם הוא לטעמי יותר מידי מחליק דברים עליהם היה צריך להאהק. דרישה למעלה מ- 600 חתימות לכינוס ועידה זו הגזמה פראית.

אחר כך, הפתעה – עופר עיני בכבודו ובעצמו עולה על הבמה ומנסה לקמבן פשרה במסגרתו תידחה ההצבעה על שינויי התקנון השנויים במחלוקת. בהמשך דיברה יושבת הראש. לא אהבתי את הדיקלום של שלי שכל הזמן חוזר על עצמו של כמה אנחנו אידיאולוגים וכמה זה נהדר שאנחנו לא נכנסנו לממשלה. חשבתי שהיא תנסה לגשר (קצת) אבל לא, זאת שלי: תקיפה חזיתית, לתוך פרצופו של עיני: “אני יודעת כמה אתה רצית להיכנס לממשלה..”. בקיצור, נגמר הסיפור בין שלי לעיני. הוא גם לא קיבל את הצירופים שהיה רוצה. שלי, לא באלגנטיות ולא בשיכנוע הוציאה את ההסתדרות בבושת פנים. אני לא יכול להגיד שיש לי בעייה מיוחדת עם התוצאה אבל הדרך, הדרך.

בהמשך דיבר ח"כ בוז'י הרצוג, עד הוק, והלין על כך שלא הועידה דנה על כניסה או אי-כניסה לממשלה . הועידה ??? הועידה מתאימה לדון בנושא ? למה הועידה ? הסיעה לא מספיקה ? יש כנראה בסיעה חבורה של שתקנים שלא מוכנים לעשות רעש, מקבלים את דברי היו"ר ולא מוכנים לנסות לגבש תמיכה רחבה יותר לעמדות המנוגדות ליו"ר. לא היה ניתן לגרום לכך שלפחות יתקיים מו"מ ? אפילו מו"מ לא יכולתם להוציא מהיו"ר ? אחר כך פונים אלינו, חברי המפלגה, מגלגלים עיניים ומבקשים מאיתנו לעשות משהו

אם אלה המועמדים שהולכים להתמודד מול שלי בפריימריס ליו"ר, מקומה מובטח גם בהמשך הדרך.

As a veteran activist in the Labor party I didn't really have any particular expectations from last Thursday's Labor congress – I didn't like the changes to the regulations and/or the party's constitution on the agenda – they do have a serious and negative impact on democracy in the party. I also felt uncomfortable with the hypocrisy to agree to stop selecting  members to the congress (without elections) after the party's leadership has already added more than 200 of their own, hand-picked favorites.

The requests of the party leadership for changes in the regulations will pass in the congress since unfortunately, that's the way party congresses work and always have. The question has never been if they pass, only how. Will it be with a sizeable majority ? Will there have to be a recount (rarely)? What is the mood ? How are the speeches ? Who attends and who gets up and leaves in a huff ?

This time around there where several scenes which I haven't encountered before. Let's start with the standard stuff: MK Eytan Kabels's speech was expected and even if I sympathize with the guy personally, I can't really fathom why we should, once again, delay elections to the Steering Committee (Lishka) if the members (those that are still alive..) have been in their positions more than 10 years (!). I also have difficulty with his hypocritical panning of changes to regulations the kind of which he himself had supported wholeheartedly when he was Secretary General and Ehud Barak was Chairman. His speech went over without any problem. The next in line was MK Erel Margalit who got all exited (why does he yell so much?) and for some strange reason wanted to discuss the failures of the recent election campaign. I am sorry, a 2.5 hour party congress is not the forum for a session on lessons learned from last election's failures. I don't understand why our MKs in the party's Knesset faction come to us party members and demand action on things that they themselves could promote much easier from within the faction. The next speaker, Dany Zamir, put on some offensive stuff, really unexplainable coming from an experienced educator with a stellar record. How could he make such a glaring mistake ? Ok, now we are all "Arsim" (Greasers). I really liked Party Secretary's Hilik Bar's speech – Hilik is always true, for real, even when he is not right. He embraces and unites even if he, in my perception, goes much too easy on things he should put on a serious fight over.  A demand for 600 original signatures to call for summoning a party congress is a a travesty of democracy. It will never happen, which is, of course what the party leadership wants.

Following the party secretary, we had a surprise: Ofer Eini, Head of the Labor Union (Histadrut), gave an impromptu speech to bring about a compromise, delay a vote on the changes in regulations which are not agreeable (quite a few) and pass only the urgent ones. Follwing Eini the chairperson – I am beginning to dislike her constant and repetitive call how amazingly ideological we are and how great it is not to have joined the government. I thought for some strange reason that she would use her speech to throw Eini a straw but no, this is Shelly: A full frontal slap in the face, telling everybody how Eini wanted Labor to join the government. In short, the Shelly-Eini romance is over. Eini didn't even get to put his people on the Steering Committee (Lishka) and thus, unceremoniously, the Histadrut (General Federation of Labor) was totally sidelined in one fell swoop. I can't say I have a problem with this outcome but I certainly didn't like the way it was achieved.

The next to speak was Buzi Herzog with an ad-hoc speech complaining that the issue of joining the government or not should have been discussed at a specially convened party congress. Of course not, a party congress ? Why ? A party congress is the suitable place to discuss this issue ? This is an issue to be discussed in the party Knesset faction and if there is general agreement, it could be put to a vote in a party congress. It appears that the members of the party faction aren't really willing to make a fuss, that they accept the chairperson's position unchallenged and aren't willing to gather support for an alternative position. They couldn't even get her to support negotiations ? Not even that ? Then the MKs turn to us, roll their eyes, and ask us, members of the party to do something. If these are the candidates to challenge the chairperson in the next primary elections, Shelly Yechimovitch's position is secure for the time being.