כבר לא רלוונטי Relevant no more

English after the Hebrew

התנהלותו של יו״ר האופוזיציה הופכת אותו ללא רלוונטי, לא כיו״ר אופוזיציה (כי הוא לא אופוזיציה) ולא כמייצג נאמנה את ערכי מפלגת העבודה והסוציאל-דמוקרטיה, מפלגה שוחרת שלום, שיוויון ואחוות העמים. הרצוג לא יכול במצפון נקי לשמש כראש אופוזיציה כאשר בסוגייה המרכזית של עתיד מדינת ישראל, התהליך המדיני, הוא תומך בעמדה שמנציחה את הסטטוס קוו (״לא ניתן לממש את פיתרון שתי המדינות כעת״) בלי לבוא עם כל גישה חלופית. מה גם שהוא חוזר שוב על השימוש בשפה שכבר צויינה מספר פעמים כגזענית ופוגענית כלפי החברה הערבית (״חייבים היפרדות״)..

בעיתוי הנוכחי, שלטון הימין כמעט ומיצה את עצמו, מציאות שבאה לביטוי בתסכול עמוק והאשמות הולכות וגוברות כלפי השמאל. הימין בשלטון 34 מתוך 38 השנים האחרונות ומלבד השלום עם מצריים לא הביא את מדינת ישראל להישגים של ממש, בלשון המעטה. אין לו אלא לבוא בטענות כלפי עצמו על כך שמערכת החינוך, המצב הכלכלי והחברתי, שלטון החוק, המעמד בינלאומי של ישראל וכמובן המצב הביטחוני במצב בכי רע.

בדיוק בזמן שהשמאל יכול לצאת בגישה חדשנית בכל התחומים, בתחום המדיני-ביטחוני, החברתי, הכלכלי והאזרחי ולהוביל למהפך שיאפשר להתחל את מדינת ישראל מחדש, יו״ר האופוזיציה בוחר לחפש את המרכז, את החושך, את מה שיש. כי הוא חושב ששם יש את תמיכת הציבור. בכך הוא מוותר על הזכות שניתנה לו להנהיג את המפלגה והופך את עצמו ללא רלוונטי. הוא לא יכול להוביל את השינוי. הוא לא מזהה את ההזדמנות. הוא כשל באלמנט המרכזי של הפוליטיקה – הצבת חזון ומתן תקווה. הוא חייב ללכת. עכשיו.

The opposition leader's actions render him not relevant, not as Chairman of the Opposition (which is not really an opposition) and not as a fair representative of the values of the Labour Party and Social Democracy, striving for peace, equality and  friendship between nations. Herzog cannot in good conscience serve as leader of the opposition when on the central issue of the future of the State of Israel, the Peace Process, he supports a position that perpetuates the status quo ("it's impossible to implement the two-state solution at this time") without presenting a serious alternative approach. Moreover, he insists on using language that  is considered racist and offensive to Arab society ("we must separate").

At this time, Israel's right-wing government has almost reached the end of its tether, a reality that is manifested by the considerable frustration and increasing accusations expressed towards the left. The political right has ruled the country for 34 out of the last 38 years, and besides the peace agreement with Egypt has precious little to show for it, to put it mildly. It can only blame itself that public education, the economic and social situation, the rule of law, Israel's international status and of course the security situation are in dire straits.

So just at a time when the left should come up with a truly innovative approach in all areas, in the political-security realm, in social, economic fields and citizen's rights, an approach that would enable a restart of the State of Israel, the leader of the opposition chooses to seek the center, the darkness, the past. He apparently thinks that this is where he can get public support. By doing so, he waives the privilege granted to him to lead the party and makes himself irrelevant. He cannot lead the change. He does not recognize the opportunity. He has failed at a central element of politics – setting a vision and giving his constituency hope. He must go and the sooner the better.

המקום הכי חם בגיהנום The hottest place in hell

English after the Hebrew

כידוע המקום הכי חם בגהינום שמור לכל אלה שבמקרה של התלבטויות מוסריות קשות לא נוקטים עמדה ברורה. בימים האחרונים יצא לי להשתתף בשני אירועים של המפלגה (כנס ותיקי התנועה וועידה ביטחונית-מדינית של מחוז הקיבוצים) בהם יו״ר המפלגה הציג עמדה שמזכה אותו למקום טוב בחום הגיהנום: כידוע היו״ר מקדם את התזה שמפלגת העבודה תזכה באמון הציבור אך ורק אם היא תתמרכז ותצליח לשכנע מצביעי ימין לעבור אליה. על מנת לוודא שהאפשרות הזאת אכן קיימת נמנע היו״ר (והמפלגה) לדבריו מלהביע עמדה נחרצת בנושאים בהם היא עלולה להתפרש כ״בעייתית״. המנעות זו כוללת הבעת התנגדות קולנית בתקשורת נגד גזענות כלפי ערבים (בתגובה לאירועים בשטח), כפי שבאה לביטוי לאחרונה בעפולה כאשר אזרחים ערבים זכו במכרז קרקעות בתחומי העיר, בקרבת בתים של אזרחים יהודים. אכן קולה של מפלגת העבודה לא נשמע בעפולה (ולא רק שם) והיא פספסה הזדמנות חשובה להעמיד את האזרחים המפגינים ואת הציבור על הבעיה שבעמדתם לחיים המשותפים עם החברה הערבית בארץ ועל הפגם המוסרי בגישתם לנושא.

בושה ליו״ר מפלגת העבודה אשר מביע עמדה כזאת. המחשבה שעמדות מוסריות עקרוניות חשובות הופכות להיות עמומות על מנת שנזכה לאהדה אלקטורלית של קבוצה זו או אחרת היא מטרידה. זאת במיוחד על רקע הביקורת הנוקבת של הו״ר כנגד הממשלה שפוגעת בדמוקרטיה הישראלית 24/7. גישתו של היו״ר הופכת אותו ואת המפלגה כולה למשתפי פעולה עם כל אלה שמדרדרים את הדמוקרטיה של מדינת ישראל. ההשתקה של העמדות האמיתיות שלנו מתוך פחד לא לזכות בתמיכה של ציבור שלא מצדד בעמדותינו המוסריות הופכת אותנו למפלגה לא ראויה ולא מוסרית. אין כל סיבה שהציבור יתמוך בחזרתנו לשלטון ואובדן התמיכה כבר נראה בסקרים.

לו למפלגה היו מוסדות מתפקדים על מנת להנחות גם את היו״ר וגם את הסיעה, לא היינו ככל הנראה מגיעים למצב מביש זה.

אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת של המפלגה לדחות את גישתו של היו״ר הנמנע מלהביע עמדות מוסריות ברורות בנחישות וללא מורא בנושאים בהם הלך רוחו של הציבור נראה נגדנו. זאת על מנת להבהיר לציבור מה הן העמדות של מפלגת העבודה, להתעמת עם עמדות בלתי דמוקרטיות בציבור, לאפשר לכל אלה שתומכים בגזענות ואפלייה לתקן את דרכם ולהפגין מנהיגות מוסרית.

As we know the hottest place in hell is reserved for all those who in the case of serious moral dilemmas refuse to take a clear position. In recent days, I got to attend two Labor party events (a convention of veteran members of the party and the political-security conference of the Kibbutz Movement), at which the position presented by the Party Chairman entitled him to a safe place in the heat of hell: As well known, the Chairman promotes the thesis that Labor will win the public's trust only if it moves towards the center and convinces voters on the right to follow suit. To ensure that this will be possible, the Chairman advocates avoiding to take a strong stand on issues which may be interpreted as “problematic”. This includes avoiding expressing vocal opposition in the media to racism toward Arabs (in response to events on the ground), such as recently in Afula when Arab citizens won an auction of residential plots in the town, near the homes of Jewish citizens. Indeed Labor's voice was not heard in Afula (and not only there), and the party missed an important opportunity to put the demonstrators and the public right regarding their position on the issue of coexistence with the local Arab society and the moral flaw in their attitude.

Shame on the Chairman of the Labour Party who expresses such an attitude. The thought that important fundamental moral positions are toned down or not spelled out to gain the electoral support of one section of the population or another is deeply disturbing. This especially in light of the (justified) harsh criticism by the Chairman of the government which harms Israeli democracy 24/7. The Chairman's approach turns him and the entire party into collaborators with all those who wish to harm Israel’s democracy. The silencing of our real positions for fear of not gaining the support of those that do not support our moral positions makes the party unworthy and immoral. There is no reason that the public should support our return to government and the loss of support is evident in the polls.

If the party had functioning institutions (whose reconstitution is long overdue) to guide the chairman and his Knesset faction, we probably would not be in this predicament.

I call on all members of the party's Knesset faction to renounce the Chairman's approach which avoids expressing clear moral positions firmly and fearlessly on issues including those where the public mood appears against us. This in order to make absolutely clear to the public what the positions of the Labor Party are, confront non-democratic attitudes among the public, allow all those who support racism and discrimination to modify their positions and to demonstrate moral leadership.