הטייה נגד השלום Biased against peace

The Hebrew text will be followed by an English translation

באירוע שהתקיים לאחרונה בתל-אביב, סיפר הפסיכולוג הנודע וזוכה פרס נובל דניאל כהנמן על שלוש הטייות אנושיות שמקשות על יישוב סכסוכים ועשיית שלום, לא רק באזרונו. ההטייה הראשונה גורסת שעמדות הצד שמנגד מבוססות על תכונות שורשיות בזמן שהעמדות שלנו הן, לכאורה, עמדות שבאות כתגובה להתגרות הצד השני. דוגמה טובה היא הטענה שנשמעת הרבה שעמדות הערבים הן תוצאה של שנאה שורשית מימים ימימה או שעמדות מדינות אירופה מונחות במידה רבה על ידי אנטישמיות שקיימת שם מאז ומתמיד. הקביעה שעמדות הצד השני מבוססות על תכונות שורשיות מאפשרת לנו להסיק שאין מקום לשנות את עמדתנו כי בכל מקרה, הצד השני לא ישתנה. מובן מאליו שעמדותינו הן תגובות לצד השני בלבד ועקב כך, לכוארה קלות לשינוי. מיותר לציין שזה מאשפר לנו להתעלם מתרומתנו לסכסוך – אחרי הכל, מה שלא נעשה לא ישפיע על הצד השני. נהדר כי אין צורך לשנות כלום, לא את ההתנהגות ולא את המעשים שלנו ..

הטייה נוספת, לא פחות קטלנית ליישוב סכסוכים היא זו של השקיפות. מסיבה כלשהי, אנחנו כבודדים או בקבוצה יוצאים מתוך ההנחה שהצד השני מבין לחלטוין שהכוונות שלנו רציניות ואנחנו באמת רוצים ליישב את הסכסוך. אנחנו לא מעלים על הדעת שהמעשים שלנו לא גורמים לאותו רושם אצל הצד שמנגד. כך קורה שאנחנו רוצים שלום, מאוד רוצים שלום, שלום אמיתי, באמת, בזמן שאנחנו מקימים התנחלויות שוב ושוב. אנחנו מצפים שהצד השני, לכאורה, יבין שאנחנו באמת רוצים שלום ללא קשר למעשים שלנו.

ההטייה השלישית שפוגעת במאמצי השלום היא החשדנות. ברור לגמרי שתוך כדי סכסוך, מנהיגים חשדניים ולא מתפשרים נתפסים על ידי הציבור כחכמים יותר, קשוחים יותר וביטחוניים ויתר מאשר  ההססנים הנאיביים שמוכנים לתת אמון בצד השני ולהתפשר על מנת ליישב את הסכסוך. לא שאין מקום לחשדנות אך אין בסיס לתעדוף ברור לחשדנות על נכונות להתפשר.

אלה שלוש הטייות אנושיות שמנהיגים חייבים להכיר בהן וחייבים למתן אותן אם ברצונם באמת  להתמודד עם סכסוך וליישב אותו. האם המנהיגים שלנו עושים זאת ? לא ולא. הם חוזרים ועושים את המיטב על מנת למנוע יישוב הסכסוך. השאלה היחידה היא אם הם עושים זאת מחוסד ידיעה או בכוונה. אם הם עושים זאת מחוסר ידיעה אז כדאי שיידעו ואם בכוונה, אנחנו חייבם לסלק אותם. עכשיו.

At a recent event in Tel-Aviv, noted Psychologist and Nobel Prize winner Daniel Kahaneman pointed out three frequent biases held by individuals and groups when addressing adversaries in conflict situations. One major bias is the one by which we attribute to our adversaries primarily actions governed by characteristics which are part of their nature whereas when we describe our own actions we relate to them as reactions to provocations of the other side. An example would be the often repeated claim that the Arabs have a visceral basic hatred against anything Jewish or that Antisemitism is deeply rooted in Europe and thus explains European political attitudes towards Israel. By determining that the other's actions and behavior are based on deeply rooted characteristics, we immediately conclude that these are unlikely to change, as opposed to our own ability to change attitudes since our's are presumably only short term reactions to the behavior of the other side. Needless to say that this is great since it permits us to completely ignore our own contribution to the conflict – after all the assumption is that whatever we do, the other side will always be like they are. Which is wonderful since we won't have to change our actions or behavior…

Another bias, not any less lethal for conflict resolution, is that of transparency. For some reason, we, as individuals or groups, assume that our adversary understands very clearly that our intentions are honest and we really do want to settle the conflict. It never occurs to us that our own actions really do not make that impression on the other side. This is how we really very much want peace, real peace, I mean really while putting up settlement after settlement. The other side, presumably must understand that we really do want peace, regardless of our actions.

And the third peace killer so to speak is the bias of suspicion. It is quite clear that in a conflict situation, leaders who are suspicious and unwilling to compromise will be considered by their public to be much smarter, tougher and security minded than what the same public perceives to be the naive weaklings who are willing to trust the other side and settle a conflict by compromising. Not that there is no room for suspicion but there is little basis to give suspicion more credence than the willingness to compromise.

These are three inherent human biases leaders should be aware of and have to compensate for if they really want to deal with the conflict in a constructive way. Conflict resolution requires it. Do our leaders do that ? Not really, not by any stretch of the imagination. To the contrary, they consistently and materially reinforce all of these biases, all the time. It's as if they are doing their utmost to prevent a resolution of the conlict. The only question is if they are doing it innocently or on purpose. If it is in innocence, they should know better. If they do it on purpose we should kick them out of office. Now.