The Hebrew Text will be Followed by and English Translation

המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל איננה מתייחסת לבקשות ולצרכים הפוליטיים של בעלי הברית הבכירים שלנו באירופה ובארה"ב. היא עלולה להשאיר את המדינה ללא תמיכה בינ"ל בזמן שהמשברים האזוריים מתגברים מיום ליום. המאמץ המתמשך של נתניהו לשתק את התהליך המדיני שחק עד דק את היחסים עם האיחוד האירופא ופגע בנו קשות. נתניהו כבר מזמן לא בקשרי דיבור עם הקנצלרית מרקל בברלין והוא כבר הספיק לעצבן את נשיא צרפת פרנסוא הולנד שנבחר רק לאחרונה. זאת אחרי שיחסיו עם קודמו בתפקיד, ניקולה סרקוזי התדרדרו לשפל המדרגה. גם עם הבריטים המצב לא יותר טוב ודוויד קמרו ן לא שותף לעמדתו הקיצונית של נתניהו בנושא האיראני ובוודאי לא לחוסר הגמישות שלו בנושא הפלשתיני. אין צורך להרחיב את הדיבור על הקשרים עם הנשיא אובמה שימשיך ללוות אותנו לקדנציה נוספת. סביר להניח שאובמה לא יעשה מאמץ מיוחד לקדם את התהליך המדיני במזה"ת כל עוד עומד מולו סרבן שלום סדרתי כמו נתניהו. הוא יעדיף קודם כל לפתור בעיות דחופות יותר מבית. שר החוץ ליברמן גרוע מנתניהו בהקשר זה ואינו תורם לשיפור מערכות היחסים עם העמיתים ולא מספס שום הזדמנות לפגוע בהן ככל שניתן

זה המצב בימים בהם מדינת ישראל זקוקה לכל סיוע לא רק על מנת למנוע את ההתגרענות של איראן אלא גם על מנת להתמודד עם חוסר היציבות האזורית הגוברת שהיא פועל יוצא של האביב הערבי שממשיך לחפש את דרכו. מצרים מנסה לעצב את שלטונה תוך שמירה על עקרונות דמוקרטים על מנת לזכות להמשך הסיוע האמריקאי. זאת תוך כדי ניסיון לא לוותר על ערכים אסלאמיים שמרניים. סוריה נמצאת במלחמת אזרחים ואין תחזית ברורה לגבי עתידה בשלב זה. ירדן מבעבעת על אש נמוכה שעלולה לגבור בכל עת. לבנון נמצאת שוב בצומת דרכים כאשר האופציה להדרדרות על רקע המשבר בסוריה בהחלט רלוונטית. הקשר האסטרטגי עם השותף היחיד בעל השפעה אזורית של ממש (מלבד מצרים), טורקיה, ירד לטימיון ומשרד החוץ משקיע מאמצים לקדם את היחסים עם יוון ובולגריה.

העולם הערבי סביבנו במהפך ואנחנו לא פועלים לסייע בהרגעת הרוחות, לא מצמצמים את הסגר הלא יעיל על עזה ולא נכנסים למו"מ עם אבו מאזן. אנחנו מסתגרים בבונקר שלנו (בוילה בג'ונגל) בתקווה שהכל יעבור בלי לפגוע בנו. בו זמנית אנחנו ממשיכים לשלוט בפועל על 2.5 מיליון פלשתינים בגדה ומשפיעים על חיי היום יום של 1.5 מיליון פלשתינים נוספים בעזה. גם אם אבו מאזן הבטיח לא לתת יד לאינתיפאדה שלישית, אי אפשר להטיל עליו את האחריות אם היא תפרוץ על רקע סרבנות ישראלית מתמשכת להגיע לפתרון הסכסוך.

המדיניות של נתניהו חסרת הגיון ומסוכנת. לו הוא היה חושב באמת שהגרעין האראני הוא סכנה קיומית ושואה עלולה להתרחש שוב הוא היה מוותר לשותפים שלנו בנושא הפלשתיני ונכנס לתהליך מדיני בהקדם. ראש ממשלה שאינו יודע להבחין בין עיקר לטפל ברגע כה קריטי איננו ראוי לתפקידו כי הוא מסכן את הציבור ואת המדינה. ב-22 בינואר תהיה לכולנו הזדמנות להדיח אותו וטוב שעה קודם.

Present policies as pursued by the government of Israel are leading the country into a dead end situation where Israel will have to deal all on her own with a considerable range of problems in the Middle East. A systematic effort to disengage from any serious peacemaking efforts vis-a-vis the Palestinians has left relations with the European Union, with minor exceptions, in shambles.

Netanyahu is not exactly on speaking terms with German Chancellor Angela Merkel and in one measly meeting has already managed to sour the relationship with the President of France Francois Hollande, who has barely had time to take office. This, after thoroughly ruining the relationship with Hollande's predecessor, Nicolas Sarkozy. The relationship with the British appears to be somewhat better, mostly since Netanyahu and Prime Minister David Cameron haven't met that often. Nevertheless, the two are not on the same page regarding Iran nor are they in agreement regarding Israel's studied ignorance of the peace process. Needless to say, the relations with a newly elected US President Obama are, let's be generous, on the iffy side and he is unlikely to make a push for peace in the Middle East involving an uncooperative Netanyahu, before having resolved some more pressing problems at home.

All this happens at a time where Israel needs all the help it can get, not only to prevent Iran from going nuclear but also to deal with ever-increasing regional instability caused by an Arab Spring trying to find its way. Egypt is looking how to solidify the democratic principles necessary to continue receiving US aid without giving up on Islamic ideals. Syria is at war with itself and there is no prognosis at this time. Jordan is boiling on a low flame and its long term stability is in question. Lebanon, once again, is at a junction from where the road downhill appears to be a likely option. The relationship with the only strategic ally in the area, Turkey, has been unceremoniously written off and the Foreign Ministry is now busy warming up relations with Greece and Bulgaria.

While the Arab world around us is in turmoil Israel does absolutely nothing that could lower the flames, like winding down the closure of the Gaza strip even further or starting serious negotiations with the Palestinian Authority president, Abu Mazen. We are hunkering down in our bunker ("the villa in the jungle"), equipping ourselves with ever more sophisticated and expensive weapons systems and hoping that eventually this will all blow over. At the same time Israel is maintaining de-facto control over 2.5 million Palestinians in the West Bank and has a major hold over the well-being of another 1.5 million in the Gaza Strip. Despite Abu Mazen's promise not to engage in another Intifada, he can hardly be held responsible should one nevertheless break out when nothing of consequence is done by Israel to prevent that from happening.

Netanyahu's policies are highly illogical and dangerous. If, as he claims, the Iranian threat is all-pervasive and another Holocaust is possible, why not do what is necessary to improve Israel's relations with the West by compromising with the Palestinians? A prime minister who does not know what to choose at such a critical time must be removed from office before he can do any more harm. On January 22nd the public will have the opportunity to do just that.