נתניהו עדיין לא הבין את מה שהבין רוזוולט
אמירתו של גיא רולניק כי אין מקום ליישום תיאוריית קיינס במשק הישראלי הינה פשטנית. העובדה שאנחנו נון קיינסיאנים עלולה לעלות לנו ביוקר

10.06.2004 מאת: עמנואל שחף ב- TheMarker
האמירה של גיא רולניק ב-7 ביוני לפיה אין מקום ליישום תיאוריית קיינס במשק הישראלי הינה אמירה פשטנית. כמו כל דבר בכלכלה, זה תלוי.
בלי לזלזל באוצר, שהשיג צמיחה של 2.5 אחוז, בעיקר באמצעות צמצום הוצאות הממשלה, יש אולי מקום להעמיד את הדברים על דיוקם. צמיחה ניתן להשיג באמצעים רבים – בבריה"מ לשעבר היא הושגה במשך שנים על ידי הזרמת כספים בהיקפים אדירים וכך הושגו, לכאורה, שיעורי צמיחה אגדיים שתחילה הפחידו את הכלכלנים במערב עד אשר הבינו שההשקעות לא תרמו כלל לשיפור ביעילות הייצור במשק הסובייטי (ז.א. צמיחה של ממש), אלא גרמו להמשך אותו חוסר יעילות, רק בהיקפים גדולים יותר.
קיינס תמיד תמך בהתערבות ממשלתית שמטרתה לזרז את הכלכלה הפרטית, שללא אותה התערבות עלולה, בתנאים מסוימים, להגיע לסף קריסה, כפי שהגיעה כלכלת ארה"ב (והעולם) בשנות העשרים המאוחרות של המאה הקודמת. למזלה של ארה"ב, רוזוולט לא עשה את מה שטוען גיא רולניק במאמרו שהתעלם מקיינס, אלא להיפך, הוא הקשיב לו היטב ויזם את הניו-דיל, תוכנית השקעות ממשלתית רחבת היקף שמטרתה להוציא את כלכלת ארה"ב מהמשבר.
גם היום יש ויכוחים על תרומתה של תוכנית הניו-דיל להוצאת כלכלת אמריקה מהמיתון, והדעה הרווחת היא, שבסופו של דבר היתה זאת מלחמת העולם השנייה שהכריעה את הכף. אך בשונה מתרומתה השנויה במחלוקת, יש כמעט תמימות דעים שהיא הצילה את הדמוקרטיה בארה"ב, דמוקרטיה שהיתה בסכנה בעקבות ההתמוטטות הכלכלית והתפשטות העוני. כל מערכת הסעד הממשלתית האמריקאית מושתתת על הניו-דיל, הישג אדיר שבלעדיו ארה"ב לא היתה מה שהיא היום.
באשר למשק הישראלי, אמירה לפיה אין מקום לתיאוריות של קיינס כאן כי הוצאות הממשלה גדולות מדי, מלכתחילה מפספסות את העיקר. לא גודלן של ההוצאות קובע, אלא ניתובן, ובארץ רובן לא מופנות למקום בו הן יכולות ליצור צמיחה.
באם הממשלה היתה משקיעה בתשתיות באופן מאסיווי, כלומר משקיעה על מנת להקל על המגזר הפרטי לפעול ביתר יעילות, היה הדבר תורם לצמיחה, גם אם באופן זמני הגירעון היה נפגע.
הבעיה של המשק הישראלי הינה שהצמיחה מוגבלת למגזר צר של החברה ואינה מגיעה לשכבות רחבות למדי של האוכלוסייה, שהיו אולי הנהנות העיקריות מהשקעות הממשלה בתשתיות. כמו כן, ההפרטה הרחבה, שבוודאי תורמת ליעילות המשק, בו זמנית מגדילה את הריכוזיות, סכנה בפני עצמה, גם בהיבט הכלכלי (רגישות יתר) וגם בגין הפגיעה בדמוקרטיה (יותר ויותר כוח בידיים של פחות ופחות אנשים). כתוצר לוואי היא גורמת לאבטלה גוברת והולכת. אין גורם מלבד הממשלה שיכול לתקן את העיוותים שנוצרים כתוצאה מגישה כלכלית שבסופו של דבר היא נכונה בהיבט היעילות והצמיחה של המשק בכללותו אך היא אכזרית והרסנית במשמעויות החברתיות כלפי אוכלוסייה רחבה מדי. יש צורך למצוא את האיזון הנכון. רוזוולט הבין זאת, נתניהו עדיין לא.