ישראל – לחשב מסלול מחדש Israel – recalculating the route

English after the Hebrew

משה בן עטר טועה, מטעה וזורע פחדים במאמרו הדמגוגי בעיתון הארץ בלי להביא כל טיעון ענייני ששולל את גישת הפדרציה בארץ ישראל. במציאות שנוצרה בשטח לא ניתן היום לפנות את המתיישבים מהגדה לתוך מדינת ישראל. גם אם פיזית ניתן, אולי, במאמץ לאומי עילאי לפנות את 30,000 בתי האב שחייבים להתפנות בתוכנית פינוי מינימליסטי במסגרת מתווה ריאלי של 2 מדינות, העלויות הכלכליות של מפעל כזה, העברת אוכלוסייה של מעל 100,000 יהודים תוך כדי מתן פיצוי שיאפשר להם לקבל איכות חיים הולמת, הן בלתי נתפסות אם נשווה אותן לנסיגה מרצועת עזה ב-2005, מפעל שאחרי יותר מעשור טרם הסתיים.

השארותם של המתיישבים בשטח תחת ריבונות פלסטינית איננה אופציה אמיתית – מדינה שדואגת לאזרחיה באמת לא יכולה לאפשר מהלך כזה מה גם שמתווה שתי המדינות כפי שמדינת ישראל מקדמת אותו, לפחות לכאורה, מדבר על הפרדה של ממש מהמדינה הפלסטינית שתקום, כולל גדרות או חומות (״הם שם, אנחנו כאן״). הסיבה היחידה שרעיון שתי המדינות עדיין על סדר היום הוא העדרן של אלטרנטיבות ראויות שיש בהן חזון אמיתי למדינת ישראל מודרנית לעתיד הנראה לעין, חזון ציוני אוניברסלי שאף ניתן למימוש.

אם היה עולה, לבטח גם היינו נדרשים להשלכות ההומניות של העניין. המתיישבים היהודים בגדה נשלחו על ידי מדינת ישראל או נולדו שם. במקרה של פינוי/גירוש/עקירה הם אמורים לשאת את תוצאותיה של מדיניות כושלת של מדינת ישראל כאשר אשמתם היחידה היא שהם מאמינים באמונה שלמה בזכותם ליישב את ארץ אבותינו, נרטיב שמדינת ישראל מקדמת 24/7 בין היתר על ידי טענה שהדרישה לפינוי מיהודה ושומרון היא דרישה לטיהור אתני. מבחינת המתיישבים מדובר בעקירה בלתי מוצדקת מהבית שלהם. וזה נראה לא הולם, לפתור עוול ישן באמצעות עוול חדש.

בסיכומו של דבר – הם רבים מדי, ועבר זמן רב מדי. לא אני ולא משה בן עטר ("רעיון המשטר הפדרטיבי בארץ ישראל הזוי ומסוכן") יודעים איך להפוך את החביתה הזאת בחזרה לביצים. בעיות של אוכלוסיות מעורבות דורשות פיתרון פוליטי שיוויוני, כל אלטרנטיבה אחרת מבטיחה שפיכות דמים מתמשכת בעצימות משתנה.

אני לא יודע אם זה היה צודק מבחינת השחורים בדרום אפריקה שהלבנים שהגיעו מאירופה נשארים בארץ זאת אחרי ההסדר שנלסון מנדלה ופרדריק דה קלרק סיכמו. ברור שהייתה כאן בחירה של פרקטיות פוליטית – אפשר גם לקרוא לזה, הכרה במציאות – והלבנים לא נדרשו לחזור לאירופה במסגרת ביטול האפרטהייד. הפיתרון של מנדלה אולי לא היה הצודק ביותר בעיני כל בני עמו, אך הוא היה הפיתרון האפשרי היחידי – השארתם של כל תושבי השטח במקומם, בבית היחידי שהם מכירים, ומתן זכויות אזרחיות שוות לכולם.

אני גם לא יודע אם זה צודק מבחינת האבוריג'ינים שמתיישבים הלבנים שהגיעו מאירופה נשארים באוסטרליה ולא חוזרים הביתה. אני בטוח שמבחינת גורמים קיצוניים בקרב האינדיאנים בארה"ב הצדק היחידי האפשרי הוא חזרתם של מאות מיליוני האמריקאים למדינות מהם הגיעו וכינון מדינה על טהרת השבטים האינדיאנים ששלטו בו לפני פלישת האירופאים. אך אלו הם חביתות שלא ניתן יותר להפוך לביצים.

גם אם לא היינו מדברים על כך שמדובר בבני אדם שגם הטראומה הפרטית שלהם צריכה להיות מחושבת במאזן הכללי של מה נכון והגון וצודק וראוי, גם מבחינה פוליטית פינוי בכוח של אפילו חלק של ההתנחלויות שתושביהן מהווים 5% מאזרחי המדינה, הוא דבר לא ישים. לא גיבוש הרוב הדרוש בכנסת ובציבור ולא ביצוע התוכנית.

כמו משה בן עטר וכמו רבים אחרים גם אני התנגדתי למפעל ההתנחוליות. חשבתי שלא זו הדרך שישראל צריכה ללכת בה. המאבק התנהל שנים ארוכות, שהתארכו לדור ולשני דורות, והשמאל הישראלי לא הצליח לעצור את ההתנחלויות. הביצים הפכו לחביתה, וגם אם מדובר במחדל היסטורי, הוא כבר עובדה קיימת.

אין ספק שישראל, שמאל וימין כאחד, צריכה לחשב מסלול מחדש ולהכיר בכך שההתנחלויות לא ייעלמו והן גדלו מעבר ליכולת לפנותן.  כיום תוכנית הפדרציה, לפיה יהודה ושומרון יסופחו למדינת ישראל תוך כדי מתן זכויות אזרח מלאות לכל תושבי השטח והקמת מנגנוני שלטון איזורי פדרלי שיאפשרו לכל מחוז אוטונומיה תרבותית, חינוכית וכלכלית, היא הגישה היחידה המאפשרת ליישב את הסכסוך בגבולות האפשרי, בלי להפוך חביתה לביצים ובלי ליצור עוול חדש. היא הגישה היחידה שניתן לממש ללא עלויות הזויות של מאות מיליארדים להעתקת מאות אלפי אנשים ממקומם. היא היחידה שיש לה סבירות פוליטית כאשר היא מצליחה לקבל תמיכה גם מימין גם משמאל, גם בקרב הפלסטינים וגם בזירה הבינלאומית. היא היחידה שמסוגלת ליצור פיתרון כבר מחר בבוקר.

כמו בכל תהליך של התפכחות ושינוי, ייקח זמן עד שכולם יבינו זאת, אבל אין לי ספק שכשזה יקרה נוכל להתקדם לעידן של יציבות איזורית ושגשוג ישראל.

יותר על הפדרציה ב-www.federation.org.il

In his recent article in Haaretz, Moshe Ben Atar sows fear without promoting any argument that counters the validity of the Federation concept in Israel. The reality created on the ground makes it highly unlikely that Jewish settlers in the West Bank will ever be evacuated back into Israel. Even if it was logistically possible, in the framework of a supreme national effort, to evacuate the 30,000 households which must be removed in a minimalist evacuation plan that would be realistic for a two state solution, the economic costs of such an effort, the transfer of a population of over 100,000 Jews while providing enough compensation to get them an appropriate quality of life , are beyond reason. That particularly if we compare them to our withdrawal from the Gaza Strip in 2005, a tour-de-force that a decade later still hasn’t been completed.

Leaving the settlers under Palestinian sovereignty is not a real option. A country that cares for its citizens really cannot allow for such an approach especially since the two state solution as it is ostensibly promoted by the State of Israel, talks about the total separation of the Palestinian state that is to be established, including fences and/or walls ("They over there, we over here").

The only reason that the idea of two state solution is still on the agenda is the lack of suitable alternatives that express a real vision for a modern state of Israel, a universal and Zionist vision that can be implemented in the foreseeable future.

If the humane implications of the matter would come up, we’d have to relate to them as well: West Bank residents were sent there by the State of Israel or were born there. In case of evacuation/expulsion/displacement they will have to bear the consequences of a failed state policy while their only fault is that they firmly believe in their right to settle the land of our forefathers, a narrative that Israel promotes 24/7, inter alia by claiming that the demand for the evacuation of Judea and Samaria is equivalent to ethnic cleansing. For the settlers, uprooting them from their home is not justified. And it certainly is inappropriate to solve an old wrong by doing another.

Summing up, they are too numerous and this has been going on for too long. Neither I nor Moshe Ben Atar ( "the idea of a federative regime in Israel is delusional and dangerous") knows how to turn this omelet back into eggs. Problems of mixed populations require an equitable political solution, any alternative holds a promise for never ending bloodshed of varying intensity.

I do not know if it was right for black South Africans that white European immigrants remained in the country after the agreement that Nelson Mandela and FW de Klerk signed. It was clearly a political-practical decision, one can also call it recognizing  reality and whites were not required to return to Europe as part of ending apartheid. Perhaps Mandela's solution was not just in the eyes of all of his people, but it was the only possible solution, leaving all residents in the only home they know and providing equal civil rights for all.

I do not know if it's right in the eyes of Aboriginees that white settlers from Europe remain in Australia and not return home. I'm sure that for some extremists among American Indians the only possible justice is the return of hundreds of millions of Americans to the countries they came from and the establishment of a state entirely dominated by those Indian tribes who reigned in America before the European invasion. But these are omelets that can no longer be turned back into eggs.

Even if we were not talking about the human trauma that should be figured in, on balance of what is right and fair and just and proper, a politically forced evacuation of even part of the settlements whose residents make up 5% of the citizens of Israel, is not implementable. Nor is forming the required majority in the Knesset or getting the required public support for such a plan.

Like Moshe Ben Atar and like many others I resisted the settlement enterprise from its beginning. I thought that this is not the way that Israel should proceed. The struggle lasted many years, a generation or two, and the Israeli Left was unable to stop the settlements. The eggs were scrambled and even if it is a historical calamity, by now it is a fait accompli.

There is no doubt that in Israel, Left and Right alike, must re-calculate our route and recognize that the settlements will not disappear because they have grown beyond a scale that could reasonably be evacuated. Today a federation, where the West Bank will be annexed to Israel while providing full civil rights for all residents and the establishment of regional cantonal governments that will ensure local cultural, educational and economical autonomy, is the only approach that allows to resolve the conflict within the realm of the possible. We won’t have to turn the omelet back into eggs and won't create new injustice. Is the only approach that can be implemented without incurring costs of hundreds of billions to tranfer and resettle more than one hundred thousand settlers. It is the only reasonable political approach that can gather support from Right and Left, among the Palestinians and in the international arena. Only a federation can create a solution tomorrow morning.

As in any process of awakening and change, it will take time for everyone to understand, but I have no doubt that when it happens Israel can move into an era of true regional stability and prosperity.

More about the federation at www.federation.org.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>