עמנואל שחף | הלקח האינדונזי
כפי שהשלטון האינדונזי לא הבין את ההשלכות של קריסת בריה"מ, סירב לסגת ממזרח טימור ושילם על כך מחיר כבד, כך ישראל מתקשה להבין את משמעות עלייתו של אובמה
18.10.2009 בהארץ

ב-1975 פלשה אינדונזיה למזרח טימור מתוך הסכמה שבשתיקה של ארצות הברית, אוסטרליה ומדינות מערביות נוספות. מזרח טימור היתה באותה עת מושבה קטנה על סף הצהרת העצמאות מהמעצמה הקולוניאלית הדועכת פורטוגל. העילה לכיבוש ולתמיכה שבשתיקה מהמערב היתה האיום שנשקף, לכאורה, מתנועות קומוניסטיות שהובילו את המאבק לעצמאות במזרח טימור. אינדונזיה השתלטה על שטחה של המושבה לשעבר במבצע צבאי אלים במיוחד שנמשך כשלוש שנים. בתקופת הכיבוש, שנמשך כ-25 שנה, איבדו את חייהם בין רבע לשליש מהאוכלוסייה המקומית – משיעורי התמותה הגבוהים ביותר בסכסוך כלשהו אחרי מלחמת העולם השנייה.
במשך כמעט 15 שנים העולם התעלם במידה רבה מהכיבוש האינדונזי. בשנים הללו אינדונזיה הקימה התנחלויות רבות במזרח טימור, העבירה לשם מאות אלפי מתנחלים ופעלה למחיקת תרבותה של האוכלוסייה המקומית – אוכלוסייה נוצרית תחת כיבוש מוסלמי. אולם ב-1989, עם התמוטטות המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, נעלם גם האיום שהיה העילה לתמיכה שבשתיקה של ארה"ב והמערב בכיבוש האינדונזי של מזרח טימור. לפתע שינה המערב את טעמו והחל להתעניין במצב החמור של זכויות האדם במדינה זו שתחת הכיבוש האינדונזי, ולהפעיל לחץ הולך וגובר על שלטונו של נשיא אינדונזיה, קמוזו סוהארטו, להביא לסיומו של הכיבוש.
השלטון בג'קרטה לא הבין את השינוי הדרמטי שחל עם התמוטטות הקומוניזם ואת משמעות אובדן התמיכה האמריקאית, ולא קלט שעליו להתאים את מדיניותו למצב החדש. אינדונזיה המשיכה להשקיע במזרח טימור, אך ההתנגדות לכיבוש מצד האוכלוסייה המקומית תפסה תאוצה, גם בתמיכת המערב. ניסיונותיהם של שלטונות אינדונזיה לדכא את ההתנגדות נעשו אלימים יותר, וכתוצאה מכך אירעו כמה תקריות חמורות שזכו לסיקור תקשורתי נרחב. הלחץ של המערב על השלטון באינדונזיה הלך וגבר.
ב-1997 החל משבר כלכלי באסיה, שפגע אנושות בכלכלת אינדונזיה וחשף את שלטונו של סוהארטו במלוא חולשתו. במאי 1998 סוהארטו איבד את שלטונו ובאוקטובר 1999 אינדונזיה נאלצה להתקפל ממזרח טימור ולהעביר את השטח לשליטה זמנית של האו"ם. חשוב לציין כי עוד באפריל של שנה זו, ארבעה חודשים לפני קיום משאל עם במזרח טימור שנכפה על ידי מדינות מערביות והאו"ם ושתוצאותיו הכריעו את הכף לטובת עצמאות מזרח טימור, העריך השלטון בג'קרטה שיוכל להחזיק בשטח אם יינתן לו מעמד של אוטונומיה מיוחדת. עשרות מיליארדי דולרים שהושקעו על ידי אינדונזיה ירדו לטמיון, מאות אלפי המתנחלים פונו והכוחות האינדונזיים הנסוגים השאירו אדמה חרוכה.
כפי שהשלטון באינדונזיה לא הבין את השינוי הדרמטי במעמדה הבינלאומי של המדינה כתוצאה מסיום המלחמה הקרה בסוף שנות השמונים, כך ממשלת ישראל היום טרם הפנימה את השינוי האסטרטגי שחל כתוצאה מבחירתו של הנשיא ברק אובמה בארה"ב. רצונו של אובמה לפתור את הסכסוך במזרח התיכון ללא משוא פנים ועל פי ערכי יסוד של אמנת זכויות האדם, מחייב את סיום הכיבוש. ההתפתחויות הבינלאומיות האחרונות, הלחץ הגובר – לא רק של ארה"ב – להקפיא את ההתנחלויות ולהתחיל במו"מ תכליתי, העלאת נושא הגרעין הישראלי בדיונים באו"ם, הכנתו ופרסומו של דו"ח גולדסטון והנכונות לקיים דיאלוג אמיתי עם איראן, גם על המשך קיום תוכנית הגרעין, הן תוצאה ישירה של שינוי זה.
אם השלטון בירושלים לא יבין מיד שיש צורך בתפנית של 180 מעלות במדיניותו, ההשלכות יהיו חמורות, גם פוליטית וגם כלכלית. ללא שיתוף פעולה עם ארה"ב, מדינת ישראל מאבדת את עצמה לדעת.
הכותב הוא פקיד ממשלתי בכיר לשעבר, ששירת כדיפלומט בדרום מזרח אסיה